גזר דין בתיק ת"פ 25880-12-10

1.      הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתבי אישום מתוקנים הכוללים שני אישומים שעניינם יבוא סמים מסוג קוקאין במשקל של כמעט מאה גרם בכל פעם. היבוא היה מדרום אמריקה ונעשה באמצעות הדואר.

2.      יודגש מיד שחלקו של כל נאשם בפרשה הוא אחר, ולפיכך, יש לפרט לגבי כל נאשם בנפרד את חלקו, יחד עם השיקולים האישיים הנוגעים לכל אחד מהם.

3.      במישור הכללי, יובהר כי אין הסדר לעניין העונש, הנאשמים הודו בכתבי אישום מתוקנים, כאמור, והטיעון לעונש התקיים לאחר קבלת תסקירים לגבי רובם ולאחר קבלת ראיות לעניין העונש מטעם הצדדים. אין מחלוקת שיש לזקוף לזכות הנאשמים את עצם הודייתם. מעבר לעצם הבעת החרטה בעל פה, העובדה שכל הנאשמים הודו חסכה עדים רבים, וזמן שיפוטי יקר ביותר, לרבות עדות של עוקב ושוטרים רבים מאוד.

4.      עוד אין מחלוקת, כי הנאשמים לא הספיקו ליהנות מהיבוא, אפילו כתוצאה מהאישום הראשון. הסם הראשון הגיע לישראל ולמעשה חמק מהמשטרה ומהנאשמים. כן יש לקחת בחשבון כי הנאשמים היו עצורים למעלה משנה, כאשר ידוע שהשהייה במשמורת במעמד "עצור" קשה הרבה יותר מאשר השהייה במעמד של "אסיר שפוט".

5.      התובע ביקש להדגיש את חומרת המעשה, הן במישור של סוג הסם והן בשים לב לכך שעבירת יבוא הסמים היא חוליה חיונית בשרשרת הפצה הסם. התובע הזכיר את הקושי בחשיפת עבירות הסמים, בהעדר מתלונן, ואת הקלות הבלתי נסבלת ביבוא סם, בשים לב לשימוש שנעשה במקרה זה בשירות דואר פשוט. לשיטתו, יש להטיל על כל הנאשמים, בהתאם למידת אחריותם, עונשי מאסר מכבידים, מאסר על תנאי, קנס משמעותי בשים לב למטרה הכלכלית של העבירה ופסילת רישיון נהיגה. 

6.      מחלוקת התגלעה בין התביעה לבין הסנגורים לגבי סטנדרט הענישה בתיקים מעין אלה.  התובע הציג פסיקה מעטה, ישנה וחדשה, המכוונת ל- 7 שנות מאסר ויותר בגין יבוא קוקאין. הסנגורים השונים הציגו פסיקה רבה, אשר מלמדת על רמת ענישה המגיע למחצה, לשליש ולרביע מעמדת התובע. זאת, בגין עבירות יבוא ממש, וכל שכן לגבי עבירות נגזרות, אשר חלק מהנאשם הורשעו בהם.

7.      יש לציין שכל הנאשמים הביעו חרטה בפני בית המשפט וטענו כי למדו את הלקח מהמעשה. הנאשם 2 אף הגיש מכתב כחיזוק לדבריו האחרונים לבית המשפט, ובו הביע חרטה והפנמה.

8.      יוער שחלק מהסנגורים טענו לחולשה בראיות לגבי חלק מהאישומים. מכיוון שלא היה הסדר לעניין העונש, ואין צורך לבחון אם ההסדר מאוזן או לא, הרי שלאחר הודיית הנאשמים, איכות הראיות שוב אינה רלוונטית. לפיכך, יש להתייחס לדברים כפשוטם, על פי כתב האישום המתוקן.

הנאשם 1

9.      הנאשם 1 - הורשע בשני מעשי יבוא, יחד עם קשירת הקשר. הנאשם 1 היה בקשר עם האיש בדרום אמריקה, אשר שלח את הסם, בשתי הזדמנויות, בתוך מעטפות אשר היו ממעונות לכתובות בישראל, על פי הנחיות הנאשם 1.

10. לנאשם 1, שהוא כבן 40 שנה, שלוש הרשעות בעבירות סמים, שתיים מהן שלא לצריכה עצמית, האחרונה משנת 2004. על פי הענישה שהוטלה בתיקים אלה, יש ללמוד כי אין מדובר במעשים חמורים באופן מיוחד. אולם, לשירות המבחן מסר הנאשם כי לאחר אותה הרשעה אחרונה, נדון בחו"ל, בגין עבירה של יצוא או יבוא סמים, לחמש שנות מאסר מהן ריצה שלוש בפועל.

11. הסנגור ביקש שלא לייחס משקל ממשי לעניין זה, שהרי פרטי המעשה אינם לפנינו. אולם, קשה להתעלם מהדברים, שכן הפרטים המעטים שיש מספיקים כדי לצייר תמונה חמורה למדי. ראשית, אין לזקוף לזכות המשיב את התקופה האחרונה מאז ההרשעה משנת 2004, כשנים נקיות מעבירות, שהרי עבר לכאורה עבירה נוספת והיה חלק גדול מהזמן בבית האסורים. מעבר לכך, מתברר כי ביצע עבירה נוספת, ואף מתברר כי עונש המאסר הממושך שהוטל עליו, ממנו השתחרר לא מזמן, לא הרתיעו מלחזור לסורו. מתברר אם כן שאכן יש להתייחס לנאשם 1 כאל מי שעברו מכביד בהחלט.

12. בהקשר זה יש לציין כי הקהילייה הבינלאומית כולה כאחד נלחמת בתופעת סחר הסמים הבינלאומי. הדבר בא לידי ביטוי באמנות למניעת הפצת הסם ובשיתוף פעולה בינלאומי במישור המודיעין, האכיפה וההעמדה לדין. העבירה הנוכחית אמנם נדונה בישראל, אך אין מדובר בבעיה של משטרת נתיבות, פרקליטות הדרום ובית המשפט המחוזי בבאר שבע בלבד, ואין זו רק אלה תרומה מקומית למלחמה בסמים בארץ ישראל בלבד. הענישה במקרה של יבוא או יצוא סם היא חלק מהמלחמה הבינלאומית נגד סחר הסמים העולמי.

13. לפיכך, אני סבור שבהחלט יש ליתן משקל של ממשי לעובדה שמשיב נשפט ונדון בחו"ל בגין עבירה דומה, אף שאין ידוע היקפה המדויק של העבירה, כמעט באותה מידה שנכון היה להתחשב בהרשעה דומה בירושלים או נצרת, כך נכון להתחשב בעבירה שבוצעה בארגנטינה. יש לזכור כי הנאשם והסנגור אינם טוענים שלא בוצעה שם עבירה ואינם מתכחשים עובדתית לקיומה של אותה הרשעה. הרשעה זו מלמדת דופי על המשיב, ואין סיבה שלא להתחשב בנתון זה, כפי שעשה בצדק שירות המבחן.  

14. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם 1 אינו רואה עצמו כעבריין, אלא כמי שנאלץ לבצע עבירות סמים בשל דוחק כלכלי, הנובע ממצב בריאותו שאינו מאפשר לו לעבוד. שירות המבחן התרשם כי הנאשם 1 מתקשה להפיק לקחים מהעונשים המוטלים עליו, ונוקט בגישה קורבנית. לפיכך המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם ענישה מוחשית.

15. הסנגור בטיעוניו טען כל שיכול היה לטעון למען הנאשם 1. הוא הזכיר את מצב בריאותו של הנאשם 1 שלא אפשרה לו לעבוד, בדידותו המשפחתית, את חוסר המידע לגבי התיק בחו"ל, ואפילו את העובדה כי המדינה ידעה על הקשר כבר מעת ביצוע האישום הראשון, ויכלה למנוע את המעשה השני. הסנגור ביקש להסתפק במאסר מתון ולהימנע מהטלת קנס אשר משמעותו הטלה של עונש מאסר מצטבר, באשר אין לנאשם דרך לשלם את הקנס.

16. שקלתי את טיעוני הסנגור, ואין ספק שיש ליתן משקל מסוים לקשיים המיוחדים של הנאשם 1 כפי שפירט. יחד עם זאת, ככל שנאשם מורשע ביותר ויותר עבירות במהלך חייו, כך משקלן של הנסיבות הקשות אשר הובילו את הנאשם לאורח החיים העברייני הולך ופוחת.

17. אין מנוס ממתן משקל משמעותי לחומרת המעשים. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את מספר מנות הסם שניתן היה להכין מכמות הסם שיובאה, את הסבל הרב שנגרם למכורים לסמים הקשים ולקורבנותיהם העקיפים, אשר בתיהם נפרצים, תיקיהם נחטפים, מכוניותיהם נעלמות והכול בגין עבירות הסמים. זאת מעבר למקרים החריגים של הסבל הישיר והעקיף כגון התדרדרות לזנות של משתמשות ומשתמשים, ההתדרדרות במצב הבריאותי של המכורים, סבל ה"קריז" ועוד. הנאשם היה אדיש לסבל הרב שהוא יכול לגרום במעשה החמור שעשה, עת החליט, למען בצע כסף, לייבא סמים לישראל. הסנגור לא חלק על כך שהנאשם 1 הוא, בנסיבותיו של כתב האישום, המבצע העיקרי במלוא מובן המילה, אשר ישם ותכנן והיה בעל הקשר עם האיש בחו"ל. כל זאת מחייב ענישה חמורה.    

18. לעניין הקנס יש קושי. אכן, בדרך כלל אין מטילין קנס על מי שאין ידו משגת לשלם ואשר צפוי גם לעונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, שכן משמעות הדבר היא הטלה של מאסר מצטבר. מאידך גיסא, כאשר מדובר בעבירות חמורות שנועדו למען רווח כספי, יש חשיבות חינוכית להטלת הקנס, אף אם לא הופק רווח בפועל. במקרה זה האיזון יימצא בהטלת קנס משמעותי, אך לא גבוה מדי. קנס, אך תקופת מאסר קצרה יחסית בצדה, מתוך הנחה שהנאשם בפועל אכן לא יצליח לשלם את הקנס ויבקש להמיר את את הקנס במאסר מצטבר.